דיבקין נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לנזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

רקע כללי.

התובעת ילידת 8.4.65, נפגעה בתאונת דרכים במסגרת עבודתה ביום 29.2.04 ( להלן: התאונה).

הנתבעת הודתה בהתרחשות התאונה וגם בקיומו של כיסוי ביטוחי. על כן, כל אשר נותר במחלוקת בין הצדדים, הינו היקף נזקיה של התובעת.

אף שעסקינן בתאונת עבודה, התובעת העדיפה שלא למצות זכויותיה במ.ל.ל ועתרה למינוי מומחה מטעם בהמ"ש. לבקשתה זו נעתרתי ומיניתי את דר' מחאגנה כמומחה בתחום הנוירוליוגי ( להלן: המומחה).

חוות דעתו של המומחה הוגשה לאחר שהתובעת נבדקה על-ידו. לפי חוות דעת זו המומחה מצא כי התובעת סובלת מנכות רפואית בשיעור של 5%, בשל כאבי ראש. יחד עם זאת, המומחה מצא ליחס לתאונה אך חלקה של נכות זו בשיעור של 1.5% בלבד, ואילו היתר לעברה הרפואי עובר לתאונה ( נכות בשיעור של 2.5%) וכן לתאונת דרכים בה הייתה מעורבת התובעת ביום 20.8.06 ( נכות רפואית בשיעור של 1%).

התובעת לא השלימה עם קביעתו של המומחה ועמדה על חקירתו. בשל כך, בישיבה מיום 29.10.09 המומחה התייצב והוא נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעת וגם ב"כ הנתבעת. בסוף ישיבה זו נקבע מועד נוסף להיום לשמיעת ראיות וסיכומי הצדדים.

תחילה אביא בקצרה את טיעוני הצדדים בסוכימהם ואז אגש לדיון בשאלות שנותרו שנויות במחלוקת בין הצדדים.

תמצית סיכומי הצדדים.

התובעת פתחה את סיכומיה בטענה שהמומחה טעה בקביעת נכותה . התובעת סבורה כי הממצאים והכאבים מהן היא סובלת, כגון כאבי ראש ושכחה, מצדיקים דווקא קביעת נכות רפואית בשיעור של 10% לצמיתות בהתאם לסע' 34 (ב) למבחני הנכות.

התובעת לא הכחישה כי סבלה, עובר לתאונה, מכאבי ראש, אך זאת רק לעיתים רחוקות ובאופן נקודתי וחולף. והראיה לכך, לגישת התובעת, שרוב רובם של כאבי הראש המתועדים בתיקיה הרפואיים הינם על רקע עצירות, מחלות ויראליות ואין בינם לבין הכאב העז ממנו היא סובלת היום ולא כלום.

התובעת גם חלקה על יחוס חלק מהנכות לתאונה מיום 20.8.06 ( להלן: התאונה המאוחרת). התובעת הדגישה, כי תאונה זו הייתה קלה ביותר , לא היה כל מעקב משמעותי בעקבותיה ומכאן היא לא תרמה כלל או כלל להחמרת מצבה.

באשר לנזק, התובעת הודתה כי לא נגרמו לה הפסדי שכר בעבר. את שכרה בתקופת אי הכושר היא קיבלה במלואו, וגם בחלוף תקופת המחלה היא חזרה לעבודתה בחברה הלאומית לדרכים ( להלן: המעבידה) ובאותו התפקיד. הדבר שונה באשר לעתיד, אף שהיא ממשיכה בעבודתה, ברם מאז ועד היום מסלול קידומה נבלם. היא לא ניגשה לאף מכרז, נשרה מקורסים אליהם הופנתה. לפיכך לא חל כל שיפור בתנאי עבודתה, לא בשכר וגם לא בדרגה. כל זאת התובעת מייחסת לתאונה, לכאבי הראש והפרעות הזיכרון מהם היא סובלת תדיר בעטיה של התאונה.

בסוף סיכומיה התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בפיצוי בסך של 100,000 ₪ בשל הגריעה בכושר השתכרותה, 40,000 ₪ עקב העזרה וההוצאות, וגם כאב וסבל . נוסף לכך, התובעת עתרה להחזר הוצאותיה בגין השכר שגבה המומחה לעריכת חוות דעתו ועקב חקירתו בסך של 7,000 ₪, ואשר שולמו ע"י התובעת.

מהעבר השני, הנתבעת סבורה שהמומחה עשה את מלאכתו נאמנה. בחוות דעתו לא נפלה כל טעות, ולא התגלתה כזו גם אחרי חקירתו של המומחה. הנתבעת הוסיפה, כי מהתיעוד הרפואי שמשקף את התלונות והטיפולים שהתובעת עברה עובר לתאונה, עולה תמונה ברורה של תלונות אודות כאבי ראש קבועים דבר שמחזק את קביעתו של המנומחה וגם חותר תחת טיעוני התובעת. כך גם באשר לתאונה המאוחרת, התובעת נפגעה בראשה ומכאן שקביעתו של המומחה כי תאונה זו תרמה להגברת כאבי הראש , הינה קביעה סבירה בהחלט.

באשר לנזק, הנתבעת הדגישה כי לאור העובדה שעסקינן בתאונת עבודה הרי התובעת זכאית להחזר מלוא הוצאותיה, הגם שמדובר בנזק מיוחד שלא הוכח. בעניין העזרה, הנתבעת סבורה, שהנכות השולית והזניחה שנותה אצל התובעת לא יכולה להשפיע על תפקודה היום יומי, כך שטענה זו חסרת כל אחיזה במציאות.

הנתבעת הציעה לפצות את התובעת בפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 3,000 ₪ ואילו הפיצוי לעתיד בסך של 7,500 ₪ בשל הנכות המזערית שהתאונה הותירה.

החבלה והנכות.

בסמוך לאחר ההתרחשות הגיע לזירת התאונה אמבולנס מד"א. התובעת נבדקה ונמצאה כסובלת מנפיחות קלה בראש, אם כי לא צויין שהתובעת סבלה מאובדן הכרה. מיד לאחר בדיקתה התובעת הועברה לבה"ח הלל יפה, גם שם היא נבדקה ושוב הבודק חזר על הקביעה כי התובעת לא סבלה מאובדן הכרה עקב התאונה. בדיקת התובעת הייתה תקינה והיא שוחררה לביתה עם המלצות למנוחה למשך 3 ימים ומעקב רופא מטפל.